113 אותו כשם שביקש לחסל אותן, ומסכם : “אין סליחה למי שחי ויוצר בלי אהבה . “ אני מספר לרוברט שנפגשתי עם גֶרטרוּד אַייזוֹלט בקיץ 1947 : “היא קיבלה את פניי בפנסיון שבו שהתה ברחוב דוּפוּר בציריך . אישה חיננית עם שיער לבן, בת שבעים ושבע . היא תיארה לי כיצד השאירה לך בזמנו פתק בחדר שלך בבֶּרן, ובו כתבה שתשמח להיפגש איתך . ואז ניגשת למסעדה שבה ישבה עם חבורת שחקנים והזמנת אותה לטיול רגלי . היא סיפרה לי שלעולם תזכור את השרמנטיות השוויצרית-צרפתית שבה הסבת את תשומת ליבה ליופי החבוי של העיר . הפתיחות שלך להנאות החיים האזוטריות והרוח השובבה שבה סנגרת על החולשות האנושיות תמיד קסמו לה . בעיניה יישמת את המתכון שמשורר פלוני חיבר למען האוהבים : ‘היֵה צנוע ותנצח ! ‘“ שתיקה . ואז רוברט שואל אותי איך עברה הגברת אַייזוֹלט את שנות המלחמה . “היא אמרה לי שלא מלחמת העולם הראשונה ולא זו השנייה יכלו לערער את יסודותיה, אם כי הופתעה מפלישת הרוסים לשלֵזיה, שבה בעצם איבדה את כל רכושה . היא הוסיפה ופירטה : ‘המולדת שלי הייתה ועודנה ממלכת ביניים בין שמיים לארץ . מעולם לא נמשכתי לעושר מוחצן, אף-על-פי שהזדמן לי לרכוש חפצי...
אל הספר