245 ואיך מחשבים את הזמן שבו אדם רוצח ? יורה בחברו . . . איך ? עכשיו אני מרבה לחשוב על מוות . ( עוברת ללחש . ) בפעם השנייה . . . לא ויתרתי . . . ננעלתי בחדר האמבטיה . . . שברתי את כל הציפורניים, פצעתי את עצמי עד זוב דם . שרטתי, נעצתי את האצבעות בקיר, בחמר, בגיר אבל ברגע האחרון שוב נאחזתי בחיים . והחבל נקרע . . . בסופו של דבר אני חיה, אני יכולה לגעת בעצמי . רק על דבר אחד . . . אני לא יכולה להפסיק לחשוב . . . על מוות . אבא שלי מת כשהייתי בת שש-עשרה . מאז אני שונאת לוויות . . . את המוזיקה הזאת . . . אני לא מבינה למה אנשים משחקים בהצגה הזאת ? אני ישבתי ליד הארון וכבר אז הבנתי שזה לא אבא שלי, אבא שלי לא נמצא 107 כאן . זה היה גוף קר וזר . קליפה . במשך כל תקופת האבל - תשעה ימים - חלמתי חלום . . . מישהו קרא לי . . . כל הזמן קרא לי לבוא אליו . . . ואני לא הבנתי לאן ללכת . למי לגשת ? התחלתי לחשוב על קרוביי . . . רבים מהם לא ראיתי ולא הכרתי מימיי, הם מתו לפני שנולדתי . אבל אז פתאום ראיתי את סבתי . . . סבתא שלי מתה ממש מזמן, אפילו תמונה שלה לא נשארה אבל אני זיהיתי אותה בחלום . הכול שונה שם אצלם . ....
אל הספר