174 "נראה לכל הבורגנים / את העולם אנו נבעיר . " נבנה עולם חדש, נהפוך את כולם למאושרים . נדמָה לנו שזה אפשרי, אני האמנתי בזה בכל לִבי ! בכל לִבי ! ( משתעל ונשנק . ) אני סובל מאסטמה . חכי רק רגע . . . ( שותק . ) הנה אני חי . . . אני חי בעתיד שעליו חלמו כולם . מתו והרגו למענו . הרבה דם נשפך . . . הדם שלנו, דמם של אחרים . . . ( מצטט משיריו של ניקולאי נקרסוב ) : "הֱיֵה מוכן למות, בלי פחד ! / ולא יהיה לשווא מותך, / דמך בסיס לפועלנו . . . " ( בנימה מופתעת . ) אני עדיין זוכר . . . לא שכחתי ! הסניליות עדיין לא הרסה כל חלקה טובה בזיכרון . לא לגמרי . את השירים למדנו בשיעורי האוריינות הפוליטית . . . כמה זמן עבר ? מפחיד למנות . . . מה מזעזע אותי ? מה הורג אותי ? הרעיון נרמס ! הרעיון הקומוניסטי היה למוקצה ! הכול התרסק לרסיסים ! אני זקן דמנטי . פושע צמא דם . . . רוצח סדרתי . . . האם ככה זה ? אני חי יותר מדי, לא צריך לחיות כל-כך הרבה זמן . אסור . . . כן . . . אסור . . . מסוכן לחיות חיים ארוכים . התקופה שלי תמה לפני שהסתיימו חיי . בן אדם צריך למות יחד עם תקופתו . כמו שעשו חבריי . . . הם נפלו צעירים, בג...
אל הספר