252 כשהגיעו ארבעתם אל החורשה שבסוף היער, החלו כולם לאסוף עצים להסקה ולקצוץ אותם . אז אמר האב כי הוא עייף וצריך לנוח, והציע לילדיו להמשיך לשחק בחורשה . הוא שם פעמיו אל הבית, ואת הילדים נטש בחורשה . כאשר השמש החלה לשקוע, ראו הילדים שאביהם נעדר כבר זמן רב, והבן הקטן החל להתייפח . ניגשה אליו האחות הבכורה, הרגיעה אותו ואמרה : "אל תבכה, אחי . נחזור הביתה ביחד, אני יודעת את הדרך . " הלכו שלושתם בשביל המסומן באפר אפור, ולא עצרו עד שהגיעו לביתם . ראתה האם החורגת שהם חזרו, והאשימה את האב על כך שלקח את הילדים רק עד החורשה, אשר אינה רחוקה דייה . אמרה לו : "הנה הם חזרו כאילו כלום לא קרה . אולי כבר תיקח אותם ממני ? " שאל האב : "לאן אקח אותם ? " ענתה לו : "קח אותם אל הבאר הישנה והשאר אותם שם, והסר דאגה מלבך, מישהו ודאי יעבור שם וייקח אותם, וידאג להם, ויגדל אותם . " למחרת אמר האב לילדיו : "היום שוב אצא אל החורשה לחטוב עצים, ואתם תתלוו אליי . " הלכו ארבעתם יחדיו עד שהגיעו לבאר הישנה, והחלו לחטוב את העצים שסביבה . לפתע אמר האב : "אוי לי, הפלתי את המִסְבַּחַה, מחרוזת התפילה שלי, לבאר . מי ירד להביא לי או...
אל הספר