65 כַּאן יַא מַא כַּאן נפרד הנסיך מהרועה ושב אל הארמון, והרועה החליט להמתין ולהרהר בכך למחרת . למחרת בבוקר התלבט הרועה ארוכות אם ללכת לארמון, אך לבסוף אמר לעצמו שהתחינה לְאַחֵר שאיננו האל מעשה משפיל הוא, ולא הלך . ביום הבא שוב התלבט הרועה ארוכות, אך הפעם הוא שאל את עצמו אולי בכל זאת כדאי לו לנסות את מזלו . ביום השלישי קם הרועה וגילה שבטנו מקרקרת . הוא חבש לראשו כּוּפִיַּה, נטל את מקל ההליכה שלו ויצא לדרכו . הוא הלך בדרך זמן רב עד שהגיע לכיכר העיר, שנתינים רבים נאספו בה להאזין לנאומו של הנסיך . וכך סיים הנסיך את דבריו : הַקְשִׁיבוּ לִי, בְּנֵי עַמִּי הַנֶּאֱמָנִים, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִצְבֹּר מְצַלְצְלִים, שֶׁיַּפְנֶה תְּפִלּוֹתָיו אֶל הָאֵל בַּמְּרוֹמִים, וְלֹא יְבַקֵּשׁ עַל עַצְמוֹ רַחֲמִים . הִסְתַּמְּכוּ תָּמִיד עַל עַצְמְכֶם, וְשִׂימוּ בָּאֵל מִבְטַחֲכֶם . לבסוף התפזר הקהל, והרועה נשאר לבדו בכיכר והרהר בדברי הנסיך . הוא תהה איך יוכל לבקש דבר-מה מהאיש הזה אחרי ששמע את הדברים הללו . לבסוף הוא קרע את פיסת הנייר, נטל את מקל ההליכה שלו והחל לצעוד בחזרה אל המקום שממנו בא . הוא הלך בדרך ז...
אל הספר