12 חגי איתן חום ואפור . פה ושם איים נוצצים של שלג וקרח נאחזים בקרקע . הטמפרטורות כאן נעות בין מינוס 20 לפנות בוקר לפלוס 20 בשתיים בצוהריים . לימיני גל-עד מעוטר בדגלי תפילה טיבטיים המתבדרים ברוח בשלל צבעים . אני מתכופף, קוטף מהאדמה שתי אבנים תאומות וניגש . את הראשונה אני מניח בעדינות על ראש הגל, תרומתי הצנועה ; מניח ולוחש מנטרה יפה שפגשתי לפני כמה ימים על אם הדרך : "אום מאני פאדמה אום" . ומוסיף : "העושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, על כווולנו" . את השנייה אני טומן בכיס האחורי של תיק הגב - למזכרת - ומייד לוקח כמה צעדים לאחור, אולי מפאת קדושת המקום . כמה מטרים לפניי, מעט לשמאלי, ממתין לי השביל הצר המוביל מטה . מדרון חלקלק . רוח קרירה נושבת בעוז על פניי . מסתובב לי הראש . אני מעיף מבט אחרון לאחור, סוקר את כברת הדרך שעברתי עד הלום . דמעה זולגת מעיניי הימנית, מפלסת את דרכה במורד הלחי המאובקת . אני מסדיר נשימה, נכנס למצב של השהייה שלווה, סופג לקרבי את יפי הנוף . הימליה . מלפניי ומאחוריי ומכל צדדיי . עוף דורס דואה על גבי הרוח . עליי להמשיך הלאה, להגיע למנאנג לפני רדת החשיכה . בכל ...
אל הספר