222 סיגל נאור הפליאה נפתרת בצליל ; התנועות הסגורות החותמות את המילים "אביך" ו"אמך" מהדהדות את הצליל הסגור במלה "צווארך" ואת האות "כ" במלה "שכרכו", ומצביעות על הפעולה הדטרמיניסטית, "כריכת הרוח" בידי ההורים, הפעולה שנטבעה במעופה של הציפור הבוגרת ; מעוף זה, המשוחרר ממחשבות העבר ( "אולי היה זה אביך, או אולי אמך" ) , נקבע באופן פרדוקסלי דווקא בידי הוריה שכרכו צעיף קל, אוורירי וחסר דאגות סביב צווארה ( "אַתְּמְעוֹפֶפֶת, עָפָה, / לִכְאוֹרָה עוֹלָם פָּרוּשׂ לָךְ לָרְוָחָה", מלגלג עליה בחום הדובר ) , ובה בעת זהו מעוף כבד הנמשך אל האדמה מכורח הידוק הרוח סביב הצוואר עד שהיא הופכת למעין חבל ( "עַד מָה / סְבִיב צַוָּארֵךְ הָרוּח כְּרוּכָה ) . התנועה בין השמיים ובין האדמה, המתנה את מעוף הציפור לאורך השיר ולאורך הקובץ כולו, איננה בלתי מוכרעת כאן והיא מתגלמת באכזריות במלה "כרוכה" ; התנועה הפתוחה של המלה נבלמת באות כ"ף המופיעה פעמיים, חונקת ; גורלה של הציפור כבר נחרץ אפוא ותנועתה המשוחררת-מוקפדת נהפכת לשירת הציפור האחרונה שלה וממילא גם לשירתו האחרונה, המזוקקת עד יופי, של משורר שלא פחד מן היופי — יאיר הו...
אל הספר