26 סיגל נאור הטעם . איך יכול להיות שאני שואלת שאלה שמעולם לא עלה על דעתי לשאול וכששמעתי אותה פה ושם חשתי שעליי לברוח אל הקריאה כי מה שאין טעם בו הוא מפגש עם בני אדם ששואלים שאלה מעין זו . ואם להמשיך ולקרוא את ספרה של גורניק, מדוע ? אני חושבת שזה בזכות הגוף הראשון וגם זו טענה מוזרה שכן אחרי עשורים של קריאה ומחקר יש בה כדי למחוק כל מה שאני יודעת : שהגוף המדבר הוא אולי ההחלטה החשובה ביותר של הכותב ושהחלטה זו תקבע את הטון עוד לפני הלשון . מה היה קורה, למשל, לו היה מחליט דוסטוייבסקי להמשיך ולכתוב את ה ח ט א ו ע ו נ ש ו בגוף ראשון ולא לעבור לגוף שלישי ; רסקולניקוב לא היה נפגע, אבל דמותו הנהדרת של סוודריגאילוב הייתה יורדת אל הטמיון . ובכל זאת, מדובר במובן מאליו . אם כך, למה רק גוף ראשון ? התחלתי לקרוא את ספרה של עינת יקיר צֶלֶם, שכתוב בגוף שלישי, והגעתי לאמצע בערך . הלשון נפלאה, הסיפור עומד, העולם עומד, אבל אני לא יכולה להמשיך לקרוא . קראתי שלושה רבעים מספרה של לילך נתנאל ע ב ו ד ו ת ו י מ י ם שכתוב גם הוא בגוף שלישי ונכנס לתוך תודעת האישה . נתנאל קפצה כאן קדימה עשרים צעדים אמיצים בפרוזה שלה ...
אל הספר