לוי ושטרס מצמצמות את נקודת המבט לתוך נקודת המבט של הילד, אולם בסיפור נוכחת נקודת מבט כפולה : זו של הילד וזו של המספר, המסתמן כמחבר המבוגר, שזיכרונות הילדות חרותים בתודעתו באופן שאינו מאפשר להפריד בין שתי נקודות המבט . לצד חציית הגבול של הילד הקטן מהבית אל המולת המרחב המאיימת ברשות הרבים של המושבה, ולמפגש המטלטל עם הכיעור, ההונאה והכיליון שמובלעים בו, מתרחשת חציית גבול הזמן והפניית המבט לאחור של מבוגר, "בן הזמן", החוזר אל העבר "מתוך דחף שהוא אינו יכול שלא להיענות לו" ( אגמבן, ,2010 8 ) . אולי זו גם תגובה לכך שהוא לא הצליח להתאים את עצמו לדרישות ההווה . חציית גבול הזמן מאפשרת לקנז לחזור אל הזמן הפרטי בתוך הזמן ההיסטורי, להבין את ההווה מתוך העבר ולראות בו משהו שאי אפשר היה לראותו קודם . ההבחנה בקיומו של מתח בין תהליכי חניכה לבין מהלך נוסטלגי רפלקטיבי, שנענה לדחף לשוב אל רגע ראשוני ואל מקום המושבה מהילדות, יהיו חלק בלתי נפרד מהעיון ומהדיון בסיפור "התרנגולת בעלת שלוש הרגליים" . שלושת עמודיו הראשונים של הסיפור מתמקדים בתיאור חוויית הילד הקטן בבית, שהוא עבורו "מקום" במובניו האינטימיים, בהתבסס...
אל הספר