מחשבה בפתח

יופיים של כתבי עגנון בהיותי נתון בעיצומה של כתיבת הכרך השני של החיבור מחשבות על עגנון , שיוחד לימי גרמניה של עגנון, עמדתי משתאה מול תכונת האסטניסיות הטבועה בכל מה שעגנון נגע בו ככותב, כעורך וכביבליופיל, שאין שיעור לחמדת הספר ויופיו שהוא נכבש להם . באותה שנה שבה הכנתי את כתב היד בברלין קראה חוקרת הספרות רחל אלבק- גדרון את הספר קורות בתינו בנשימה עצורה, ונפעמה מיופיו של הספר הזה, שזכה לתשומת לב מועטה כל כך בעבודות ביקורתיות על יצירת עגנון . ׳ זהו היפה בספריו', הכריזה בלהט, 'הכיצד אתם, חוקרי עגנון, אינכם מבחינים בכך ? ׳ חלפו כחמש שנים מאז ונפניתי לקרוא פעם נוספת בכרך הצנום של קורות בתינו – ונשביתי בקסמו . אכן – כיצד לא הבחנתי בכך ? ולכך, לארכיטקטורה המופלאה של הספר הזה וליפי לשונו שאט-אט נכבשתי בקסמם, ייחדתי את הכרך השלישי של מחשבות על עגנון המונח לפניכם . * היופי – תכונתו המובהקת היא אדישותו . הוא רוכן אל גדת עצמו כנרקיסוס ואינו פונה מתוך עניין אל מה שעומד נִכחוֹאו אל מה שמצוי סביבו . אך יופי, כל יופי, זוכה לאשרורו מעמדת ההיפוך של אדישותו ; זו של סובביו המקיפים אותו ויוצאים מגדרם והם נעת...  אל הספר