242 סיכום המרכז היהודי בבבל שגשג ופרח במסגרת של אוטונומיה מוכרת ומוערכת על ידי השלטונות, שאפשרה לשמור על רציפותה של הדת היהודית ושל מורשת ההלכה וההגות היהודית, ולעצב את מאפייניה של התפוצה היהודית . בבבל התפתח היחס המיוחד אל 'המקום' שמחוץ לארץ ישראל, וסיפור ההגליה היה מרכיב בסיסי בתודעתם של יהודי בבל ואבן הראשה שעליה נבנתה הזהות היהודית מחוץ לארץ ישראל . מלכתחילה, היהודים תפסו את אדמת בבל כמקום של גלות, בשונה מתחושת הבעלות שהייתה ליהודי ארץ ישראל . את מקומה של השאיפה לעצמאות ולריבונות מילאה האוטונומיה היהודית על מוסדותיה המפוארים . וכך, בעוד היישוב בארץ ישראל מרד שוב ושוב בסמכות הכובשים האימפריאליים ובסופו של דבר נהרס, המרכז בבבל נשאר על תילו ופרח, כל עוד שגשג האזור תחת חסותן של האימפריות שהתחלפו בזו אחר זו . הכיבוש המוסלמי של האזור הביא לידי שינוי משמעותי בגלל אופיו המונותאיסטי ובגלל המחלוקת הדתית בין היהדות ובין האסלאם, אך גם עתה לא הייתה פגיעה בקיום היהודי באזור כל עוד נשמרה המסגרת שהגדירה את מעמדם של היהודים כמיעוט דתי נחות ומושפל, הזכאי להגנת השלטונות . תחת המעטפת האימפריאלית קיימו...
אל הספר