204 פרק שביעי שימוש בסמכויות לשעת חירום שהונהגו בעיראק ב- 15 במאי 1948 , במגמה לחזק את כוחם בממשל העיראקי, ובין היתר גם לפגוע ביהודים . המקרים הבולטים ביותר של רדיפת יהודים ב- 1948 קשורים לצאדק אלבצאם, שר ההגנה בממשלתו של מוזאחים אלפאצ'אצ'י . בספרות הזיכרונות היהודית תואר אלבצאם כשונא יהודים, ורווחה שמועה שזמם להעביר את היהודים למחנה ריכוז ליד בעקובה . 52 הוא שעמד בראש בתי הדין הצבאיים שהונהגו ממאי 1948 והוא האחראי למשפטים הרבים שנערכו ליהודים בבתי דין אלה . הבולט בהם היה משפטו של שפיק עדס, שגורלו ממחיש את עשיית היהודים קורבן במאבק בין הימין הלאומני ובין ראשי המשטר . עדס הוצא להורג למרות אי-שביעות רצון גלויה של העוצר עבד אלאללה ושל חוג מקורביו ותומכיו בממשלה ובפרלמנט, והיה בכך קריאת תיגר על העוצר העיראקי, על מקורביו ועל תומכיו . אין להתפלא, על כן, שזמן קצר אחר כך, בסוף ספטמבר 1948 , צאדק אלבצאם נאלץ להתפטר ממשרתו ובמקומו נתמנה אחד מנאמני האוליגרכיה הפרו-בריטית . השלטון המרכזי שב וריכז בידיו את השליטה הישירה במערכת המשפט, ואף הבהיר את נחישותו להיות הקובע הבלבדי של המדיניות בשאלה היהודית...
אל הספר