שנות הארבעים המאיימות 147 תכיפותן של תופעות אנטי-יהודיות בתקשורת ובחיי החברה והכלכלה עוררה בקרב היהודים תחושה, שאותה תקופת חירום, שהחלה עם הפוגרום בקיץ 1941 , לא חלפה, מפני שהגורמים לה עדיין שרירים וקיימים . החרדה של קיץ 1941 שככה אך לא נעלמה . היא ליוותה את הקהילה כצל ועלתה על פני השטח עם כל מאמר אנטי-ציוני ועם כל פעולה כלכלית בעלת סממנים אנטי-יהודיים . עוצמתה והשלכותיה של חרדה זו על התנהגות היהודים היו כה רבות, עד כי לא נעלמה מעיניהם של הבריטים . ג'ק שאול, יהודי, נציג העיתונות המאוחדת בבגדאד, ציין לפני קיטלינג : 'יהודים אינם חשים בטוחים בעיראק, ולאחר המלחמה רבים בוודאי יהגרו למקום אחר' . כפתרון, הציע ג'ק שאול להפוך את עיראק למושבת כתר בריטית, רעיון שהעלו כזכור היהודים, ונדחה עוד לפני כינון המדינה העיראקית . הסנטור עזרא דניאל אמר לקיטלינג, שמאז מרד רשיד עאלי השתנו רגשות היהודים כלפי הערבים, והם כעת שונאים אותם ואינם בוטחים בהם . הם מרגישים בלתי מוגנים, וכאשר הדבר יתאפשר, יהגרו חלק מיהודי בגדאד, לאו דווקא לארץ ישראל . גם אחדים מאנשי השגרירות ומן היועצים הבריטים ציינו בפני קיטלינג את תח...
אל הספר