א. מלחמת העולם הראשונה

94 פרק רביעי ההסכמה . מדיניות זו נעשתה מובנת מאליה לאחר שמלחמתה של האימפריה העות'מאנית הוכרזה כג'יהאד נגד אויבי האסלאם . המגויסים היהודים נשלחו לשני יעדים : מיעוטם נשלחו דרומה, לחזית באזור סואץ, ורובם נשלחו צפונה, לחזית הקווקז . החיילים הצעירים יצאו לדרך בלא שצוידו במלבושים חמים הנדרשים בהרי הקווקז, ללא מזון מספיק ובמחסור בציוד . הדרך לחזית הייתה ארוכה ונמשכה שבועות, במיוחד ארכה הדרך לקווקז . כאן נתקלו החיילים במזג אוויר קשה שלא הורגלו לו וגם לא נערכו לקראתו, וכך, בשלג ובקור של חורף 1915 , בטמפרטורה של 5 מעלות מתחת לאפס, רוב החיילים העות'מאנים, מוסלמים, יהודים ונוצרים, חלו, רעבו וקפאו למוות . כשהידיעות על התנאים הנוראים הגיעו לבגדאד, ניסו יותר יהודים להימנע מגיוס באמצעות תשלום מיסי פטור גבוהים ויקרים, ומי שכבר גויסו החלו לערוק בהמוניהם, למרות העונשים הקשים שהיו צפויים למי שנתפס . רבים ברחו לבצרה שכבר הייתה תחת שלטון בריטי, ובעקבות זאת עלה מספר היהודים בעיר ב- 4,000 – 5,000 איש . היו מי שברחו לפרס, ואחרים התחבאו במרתפי הבתים בבגדאד . 2 נוסף על הגיוס, היו למלחמה המתמשכת השלכות קשות על הכ...  אל הספר