פרק ו: צוואתו הפוליטית של היטלר (29 באפריל 1945)

העולמית למוות, לסבל ולחורבן במלחמה נותר בעינו, גם בעומדו 197 לדבריו : פנים אל פנים מול המוות . אין זה נכון שאני או מישהו אחר בגרמניה רצה במלחמה ב - 1939 . היא הייתה רצויה והתחוללה בלעדית על ידי אותם מדינאים בינלאומיים, שהיו ממוצא יהודי או עבדו למען האינטרסים היהודיים . . . מאות שנים יחלפו, אך מתוך הריסות עיירותינו והמונומנטים שלנו תחריף השנאה כלפי אלה הנושאים באחריות הסופית, שעלינו להודות על הכול, יהדות העולם ועוזריה, . . . גם לא השארתי מקום לספק שאם ינהגו שוב באומות אירופה כאילו הן גושי מניות בלבד בידי בעלי מזימות הכסף והממון הבינלאומיים האלה, כי אז גם הגזע הזה, האשם האמיתי במאבק הרצחני הזה, ייקרא לתת דין וחשבון : היהדות ! ועוד, לא גרמתי להטלת ספק בלב איש שהפעם הזאת לא ימותו ברעב מיליוני ילדים של עמים אריים אירופאיים, לא יידונו למוות מיליוני גברים בוגדים, ובערים לא יישרפו ולא יופצצו למוות מאות אלפי נשים וילדים, בלי שייאלץ האשם העיקרי לכפר על אשמתו, אם גם 198 באמצעים שלי, ההומניים יותר . 199 גבלס ובורמן נמנו בין החותמים על צוואה פוליטית זו . ב - 1961 התפרסמה סדרת מונולוגים בשם הצוואה ה...  אל הספר
איפאבליש הוצאה לאור