הוא התנער באחת ואמר, "אתה צודק, פשוט אשאל . כשאתה יושב שם, מה אתה עושה ? " "כלום", ענה שוקי . "ועל מה אתה חושב ? " "על כלום" . "בוא נעשה תרגיל קטן", הציע אבי, "נסה לסדר את הרגליים ואת הידיים שלך בדיוק בצורה שבה אתה יושב שם, ואז תעצום עיניים, או אל תעצום", הזדרז לתקן כשהבחין בפרצופו הכעוס של שוקי, שנראה שאינו מאמין שמישהו בכלל מעז להציע לו לשחרר שליטה, "ופשוט תגיד לי את המחשבות שלך במילים" . "אני לא מוכן לסדר את הידיים והרגליים ולא רוצה לדבר על זה הרבה זמן", התריע שוקי . "כמה שתרצה . . . " "סתם, לפעמים אני חושב שיום אחד הכול יהיה טוב, ולפעמים אני כועס על כולם, כועס - כועס - כועס מלא, עד שזה נרגע ואז אני הולך . וזה לא עוזר כי תמיד כשאני הולך משם אז כבר אימא כועסת עליי שנעלמתי, ואז אני עוד פעם כועס" . שוקי נענע את רגליו בעצבנות ובאצבעותיו מולל חוט שנפרם מריפוד הכיסא . אבי חשב על הדרך הארוכה ששוקי עבר מאז המפגש הראשון שלהם ועל תוצאותיה, על יכולתו החדשה לדבר על הכעסים שלו . "אני לא יודע אם אימא יודעת שאתה כועס עליה כל כך", אמר לו, "ושבעצם היא זו שמפריעה לך להיות רגוע ומחזירה אותך לכעס" . "מ...
אל הספר