מכוח ההרגל היא ניגשה לחדר השינה, פתחה את מגירת הארון והביטה בניירות שהעידו על השכלתה : תעודת הוראה מבית יעקב, תעודת "סיום בהצטיינות" של קורס עיצוב פנים ממכללה נחשבת . חברותיה לקורס, מן הסתם, בטוחות שהיא מנהלת סטודיו מצליח . חלמתי את החיים, מלמלה לעצמה, נגעה בשולי התעודות, הרימה מהן את עיניה, השפילה אותן שוב, אחזה בתעודות והניחה אותן בחזרה במגירה . מחשבותיה עפו לאחור, לתחילת חיי הנישואין . אלי הלך ל"כולל", ובתוכה בערו יחדיו תשוקתה למקצוע שרכשה וחובתה לדאוג לפרנסת הבית, כפי שהרגישה כי ראוי שתעשה כאשת אברך . הייתה לה מחברת, נזכרה בערגה, ולאחר כל ביקור בחנויות לאבזור הבית היא נהגה לצייר במחברת רישומים של חפצים שמשכו את עיניה ולכתוב לצידם, "כיור קלאסי לנטילת ידיים", "שטיח שמאפשר נוכחות ומיקוד בתוך מרחב ענק" – ורעיונות רבים נוספים . את המחברת הזאת היא אפילו לא מעזה לחפש . היו לה אז עיניים בוחנות ; בכל פעם שנכנסה לבתיהן של חברותיה, נשואות טריות כמוה, לבתיהם של קרובי משפחה ושל שכנות – היה מבטה משוטט ומַעיין של רעיונות נבע בתוכה : את הכיור הייתי ממקמת שם, בפינה הזאת הייתי מניחה כרית, שם הייתי פ...
אל הספר