שוקי היה נופל למיטתו ובוכה בכי מר ועצוב, עד שהיה נרדם . אז הייתה ניגשת למיטתו, מלטפת את ראשו ולוחשת לו מילות אהבה . בעלה שנא שהיא עושה את זה . "אם הייתה לך קצת, קצת אסרטיביות וסמכות מולו, הכול היה נראה אחרת ! " היה מתרעם . "קל לך להגיד", הייתה מסננת כשהצליחה לאזור אומץ, "אתה כמעט לא נמצא כאן, טס לך בכל פעם למקום אחר בעולם, ואני נשארת להתמודד עם גידול הבנות ושוקי" . "את לא לבד", היה משיב לה, זועף, "הנה, באתי, והכול מסתדר ! " "עד הפעם הבאה", הייתה לוחשת, כועסת על עצמה שהיא רבה איתו גם בשהותו הקצרה כל כך בארץ . הם היו שוכבים לישון שותקים, כעוסים ומהורהרים . למחרת היה אלי מעיר את שוקי לפני הבנות, משוחח איתו קצרות ונותן לו דמי כיס, שבעיניה היו ניסיון לפיצוי על העקיצות והצעקות של אמש . הם היו יוצאים יחד לתלמוד - תורה, ושם אלי היה נכנס למשרד המנהל ומבטיח בשם שוקי עולם ומלואו, והכי חשוב – משאיר על השולחן צ'ק מכובד, שיסייע לשולץ להמשיך לקיים את התלמוד - תורה הוותיק שלו . ושוקי היה נשלח לכיתתו . בימים שבהם אלי היה בארץ, שוקי לא העז להתפרע . אני יודעת שהילד לא מעריך אותו, חשבה לעצמה במרמור, הוא פ...
אל הספר