מורשת במלחמה

63 ראשית שיקומו של הרובע היהודי כמרחב בפני עצמו אינטנסיבי, הועברה האחריות על רחבת הכותל המערבי למשרד הדתות . אפשר להסיק ממהלך זה שהיו שתי תפישות לגבי מורשת הכותל המערבי : על פי תפישה אחת זהו אתר לאומי בעל משמעות היסטורית, ועל פי האחרת זהו מקום קדוש בעל משמעות דתית — או אולי שניהם יחד ( ראו בר, כהן- הטב ובר- און תשפ״א ; בהט ,2017 121 ) . עיתוני התקופה היו רוויים בכותרות כגון “ולאמור לירושלים תיבנה״, “על חורבות החורבה״, “ושוב רובע יהודי״, “החורבה אינה נחרבת״, “משפצים הריסות ביהכ״נ ניסן בק בעיר העתיקה״ וכיוצא באלה ( מעריב, 1967 . 6 . ,16 1967 . 7 . ,7 1967 . 9 . ,15 1968 . 4 . ,26 1968 . 11 . 25 ) . כגודל ההרס והחורבן כך גברה הציפייה לתקופת שלום ושגשוג כלכלי וחברתי, תקופת שיתוף פעולה עם הנוצרים והמוסלמים בירושלים ושיקום העיר העתיקה כולה על בתי הכנסת ובתי המדרש הרבים שלה . השיקום היה אמור לסמל המשכיות והחייאה של המורשת הישראלית ותואר כמבצע הבנייה המונומנטלי הראשון של יהודים בירושלים שבין החומות מאז ימי הורדוס ( 17 2007, Ricca ) . תכנית 4 : תכנית האב של הרובע היהודי, 1968 מקור : 1973 Sharon...  אל הספר