משימתו האחרונה של אבי (יולי 2011 – מאי 2012)

בעברית בז'נבה, הוא סיפר סיפורים תמוהים על ארנק אבוד, על רשימות סודיות של ילדים, על שעונים שוויצריים ועל חקירות משטרה במרוקו המסתורית והמרוחקת . אבל רק ב- 1984 , כשקראתי את מאמרו של שמואל שגב ב"מעריב", תפסתי במלואו את תפקידם הנועז של הוריי במשימה החשאית הזאת . באותו זמן התנדבו אבי בן העשרים ושבע ואימי – ההרה שוב – עם תינוקת בת חמשת החודשים, לנסוע למרוקו . ב- 1968 נכחתי יחד עם אחי בטקס שבו הם קיבלו תעודת הוקרה מיוחדת משר החוץ שמעון פרס בחגיגות המימונה בירושלים . עשרים שנה אחר כך, ב- 2006 , ביקש ממני אבי להצטרף אליו ואל אנשי הקשר שלו גד ( ג'ורג' ) ופנחס ( ז'ק ) בטיול לכאורה שערכו למרוקו במהלך צילום הסרט התיעודי "מבצע מוראל" . יום אחד, כששוטטנו יחד בשוק של קזבלנקה עצר אותנו שוטר חרש שעקב אחרינו וביקש לראות אישור לנשיאת המצלמה המקצועית שלי . נבהלתי, אבל אבי שמר על קור רוחו והסביר לשוטר שאנחנו חלק מקבוצת תיירים ושהוא יכול ליצור קשר עם המדריך שלנו . קיבלתי אז רמז לדרך שבה הוא ניהל כפי הנראה את העניינים ב- 1961 . בעדשות המצלמה שלי קלטתי את הנופים המרוקאיים הצבעוניים תוך שהם מתערבים בסיפורו, רא...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן