המלחין כמשורר 90 באירוע . בתחילת השיר, איננו מודעים לסטאטוס של הדובר, כי לכאורה הוא נמצא באירוע שמח ועליז . רק שתי השורות האחרונות של הפואמה מגלות לנו שלמעלה בשמיים נאנחים המלאכים . כלומר, השבר גדול – הוא לא זכה בה, אלא גבר אחר . שיר זה מזכיר בחוסר היציבות ההרמונית את השיר הראשון של אופ׳ 48 , ״בחודש מאי הנפלא״ . הרעיון הוא שאדם שאהובתו אינה משיבה לו אהבה ונישאת לאחר יהיה מעורער ולכן אין לשיר זה בסיס טונאלי קבוע . המשך החרדה ואי-הוודאות ( כבר מהשיר הראשון ) נע על שני צירים, גם כאן נמנע שומאן מלהגדיר סולם יחיד . הוא משחק בין פה מז׳ור המייצג את המציאות החיצונית לבין רה מינור המייצג את מציאות הנפש של הגיבור . ציר הבנוי מסולם מינורי ומן המז׳ור המקביל לו . כלומר, שומאן אינו רואה כאן טוניקה יחידה והוא מוסר טוניקה המורכבת משני סולמות כמייצגת עולם מורכב . אם אנשים הגדירו מצבים מסוימים או את עצמם כנושאי סולם מסוים בתקופה הקלאסית, בתקופה הרומנטית אנשים הוגדרו כחיים בעולם שהוא חצי מינורי וחצי מז׳ורי . שומאן הלחין לטקסט זה ולס מסתחרר ב- 8 / ,3 לא אלגנטי הנע בטירוף חושים כאשר תפקיד הפסנתר מתנגן ללא ...
אל הספר