המלחין כמשורר 86 לעומת זאת, מופיעות שתי קדנצות בלה מז׳ור ( ת׳ 6 , 8 ) ולאחריהן חזרה לפה # מינור . לפסנתר נוכחות חשובה ביותר : הוא עצמאי ולא רק מלווה, במיוחד בתיבות המסיימות המותירות את השיר ללא פתרון הרמוני וטונאלי . כאשר הדובר בשיר מדבר על הניצנים הפורחים ( ת׳ 8 ) או על הציפורים השרות ( ת׳ 19 ) , הטונאליות היא בלה מז׳ור ומסמלת את המציאות החיצונית, אך כאשר הוא מדבר על המתרחש בתוך ליבו ( ת׳ 9 - 12 , 20 - 23 ) , הטונאליות אינה מוגדרת, אלא נרמזת בלבד . לה מז׳ור ופה # מינור מתַפקדים כהפרדה בין שני העולמות שאינם מקבילים לחלוטין אך גם אינם מנוגדים . השיר מסתיים ללא קדנצה V7 ( הדומיננטה של פה # מינור ) כסֵמל מובְהק לַגעגועיםסופית ונשאר ״תלוי״ על גבי המוּבָּעים בטקסט . דוגמת תווים מס ׳ 10 : שומאן, אופ ׳ 48 מס ׳ ,1 ת ׳ 21 - 26 במאה ה- 19 , החל משוברט, קיימת תנועה מתמדת במעבר בין מז׳ור למינור . עם זאת, ניתן לראות כיצד כוח המשיכה של טוניקה אחת הולך ופוחת . שני המודוסים מסמלים כפל עולמות חיצוני ופנימי, ומתפקדים כהפרדה בין שני עולמות שאינם מקבילים לחלוטין ואינם מנוגדים לחלוטין . שני הסולמות בכפיפה ...
אל הספר