עבודת ה׳ כדבקות ותפילת השכינה

7 2 פרק שביעי : לשונות התפילה 7 2 ובדבקות כליבת עבודת הקודש . סוג זה של ייחוד והתעלות אינו מוגבל בשום פנים ואופן לתפילה, אבל דרשותיו מתארות פעמים רבות את התפילה כהזדמנות ייחודית 4 להתקשרות ישירה של האדם עם האל . ״הדבקות הוא כשאומר תיבה אחת״, טוען המגיד . ״הוא מאריך באותה תיבה הרבה, 44 שמחמת דביקות אינו רוצה לפרוד עצמו מהתיבה, ולכך מאריך הרבה באותה תיבה״ . יש להוקיר כל מילה של התפילה כ״קומה שלמה״ המסתירה ומגלה את האל בה בעת, והמגיד קורא לכל מתפלל להיכנס אל תוך האותיות הנאמרות של התפילה בכל נימה 4 התבוננות בעובדה ששפת התפילה מושכת את כוחה מאותו מאגר קוסמי של קיומו . של אנרגיה שנוצלה לשם ״אמירתו״ של ה׳ את העולם מעוררת יראה ומזכירה למתפלל 46 מאמץ זה דורש התרכזות גדולה עד כדי כך שהמגיד שלמילותיו כוח יצירה יוצא דופן . מצהיר שפלא הוא שאדם אינו קורס כליל לאחר חוויה כזו . הימשכות הקיום לאחר ההתלהבות עוצרת הנשימה של תפילה מתוך להט היא חסד אלוהי . הבנתו של המגיד את התפילה בכוונה דורשת מהמתפלל לעבור תהליך של 47 התפשטות הגשמיות – הימנעות מגירויים חיצוניים ומכל חיבור לעולם הגשמי . ההתמקדות במילים הנ...  אל הספר