דיבור לאינסוף 160 7 היינו עשויים לשער שתורה נצחית מעין כמו האל עצמו – מעבר למציאות הארצית . זו היא לחלוטין מעבר לשפה, אבל תורותיו של המגיד מסובכות מעט בנקודה זו : ואי׳ [ תא ( מובא ) ] : ״באורייתא [ בתורה ] ברא הקב״ה עלמא [ את העולם ] ״, ולא העה״ז [ העולם הזה ] בלבד, אלא כל העולמות, הכל ברא באותיות התורה . והנה זה אי אפשר לומר שבכל חלק א׳ [ חד ] מהתורה נברא חלק א׳ [ חד ] מהעולמות, כיון שהתורה היא קדומה והיא למעלה מן הזמן והיא אחדות פשוט, לא שייך בה חלקים . והנה לפ״ז [ לפי זה ] מוכרח שבכל חלק מהתורה כלול בה כל התורה וכל העולמות ג״כ [ גם כן ] כלול בה . [ . . . ] וזהו ״באורייתא ברא הקב״ה עלמא״, ר״ל [ רוצה לומר ] התורה כמה שהוא אצלינו, אך היא מתלבשת בכל העולמות כפי מה שהיא, והיא בעצמה אינה 8 משתנית . התורה הקדומה הייתה במקורה אחדותית, לא מחולקת ולא מוגבלת, ושכנה במחשבה האלוהית, אולי לא מרוסנת על ידי מבני המילים והשפה . ובכל זאת, המגיד מתייחס לאל כבורא את העולם באמצעות כליו, אותיות התורה, דבר המצביע על כך שהתורה הקדומה כללה איזשהו מבנה לשוני ראשוני, מאגר פוטנציאלי של אנרגיה חיונית ודינמית שש...
אל הספר