הערות סיכום

דיבור לאינסוף 94 1 עובדי או משתמש בהן בהרכבת מחשבותיו, מושך את נוכחות האל אל תוך דעתו . ה׳ אחרים משיגים את עמקותו של האל באמצעות עיסוק בשפה הקדושה המהדהדת בעולם הגשמי ומעלים את דבר ה׳ באמצעות אכילה, שתייה ופעולות אחרות שגרתיות לכאורה . רפרוף בכתביו של משה מנדלסון, אחד מבני זמנו של המגיד, מבליט את החידוש שבתיאוריה של המגיד . ב״אור לנתיבה״, משנת ,178 ההקדמה ל״נתיבות השלום״ – הפרשנות העברית לחמשת חומשי התורה ותרגומם לגרמנית – מגדיר מנדלסון את 6 1 הבנה זו של לשון הקודש כגשר בין האל לשון הקודש כשפת ההתגלות והנבואה . לאנושות ממקמת אותה כחלק מן המציאות הקדושה . אבל אפילו כך, מנדלסון טוען שהעברית מכובדת גם בשל איכויותיה המוסריות והמלודיות, נוסף על היותה לשון התורה והשפה שבה השמיע משה את נבואתו, ״ודי לו בזה יתרון ומעלה והדר מעל כל 7 1 הוא מציין גם שלשון הקודש משובחת לשונות״, הוא כותב, ״ולקרותו לשון הקודש״ . בזכות תכונותיה הקשורות ללוגיקה ולקוגניציה, ״אשר בהן מתיחד לשון הקודש מיתר הלשונות הנודעות לנו . אין בהם מדקדק כל כך בדקדוק עמוק להיות חבור ותיבות והפרדן שיוחס עם חבור הרעיונים והבדלן עד שיהי...  אל הספר