גבולות הדיבור הקדוש

81 פרק שני : לשונות הקודש 81 הדבר נכון ביחס לכל השפות, או האם מדובר בתכונה ייחודית של העברית ? האם יכולת זו משותפת לכל עם ישראל, או גם לכל באי עולם ? מפתיע לראות עד כמה נדיר המונח ״לשון הקודש״ בתורותיו של המגיד העוסקות בשפה, בייחוד כשמציבים אותן כנגד מקורות קבליים מוקדמים יותר, שמהללים את העברית על כוחה הייחודי, על יופייה ועל מהותה האלוהית . התייחסויותיו של ר׳ דב בער ליהודים ולעוצמת מילותיהם מציגות לעיתים קרובות מערכת יחסים מהותית בין ישראל לבין השפה העברית . אבל את הדרשות האלו משלימות דרשות הרומזות לכך שהמילה האלוהית היא בבעלות האנושות כולה . המקרא אינו מציב שום טענה גלויה בדבר ייחודיותה של העברית לא כשפה קדושה 69 גישה זו השתנתה בימי הבית השני ואף לא כשפה בעלת חשיבות תרבותית ייחודית . כאשר העברית, שזוהתה עם המקדש ועם התורה, נולדה מחדש כשפה בעלת משמעות 70 החיבור הפסידו - אפיגרפי ״ספר היובלים״ מתאר את העברית ייחודית ולאומית . 71 כ״לשון הבריאה״, ה״שפה הברורה״ הקדומה הנגלית שוב לאברהם בתחילת מסעו . אבל המונח ״לשון הקודש״ ככזה מופיע לראשונה בטקסט מקומראן בהתייחס לשפה 72 בראשיתית שהשתמרה אך...  אל הספר