זיגמונד פרויד 146 אותו אובייקט תגרור אחריה הטענה מספקת של אותה W [ תפיסה פסיכית ] , ורק זו תהיה הטענה שימושית מבחינה פסיכית . ( כבר מתוך חלק זה בתיאור נובע משפט משמעותי מאוד : בפעם הראשונה, הטענת – W [ תפיסה ] היא באינטנסיביות מועטה, עם Q קטנה ; בפעם השנייה, בהטענת ѱ מוקדמת, היא [ הטענת W , התפיסה ] גדולה יותר מבחינה כמותית . כעת, השיפוט לגבי התכונות האיכותיות של האובייקט לא ישתנה עקרונית בשל תשומת הלב . עקב כך, Q החיצונית של האובייקטים אינה יכולה להתבטא ב – ѱ באמצעות Qή פסיכית . Qή הפסיכית משמעותה משהו שונה לגמרי, שאינו מיוצג במציאות, ו – Q החיצונית מתבטאת למעשה 254 מתוך כך, Q ב – ѱ באמצעות משהו אחר, דרך מורכבוּת ההטענות . החיצונית נמנעת מ – ѱ ) . התיאור הבא מספק אפילו יותר : כתוצאה של ניסיון ביולוגי, תשומת הלב ѱ מופנית תמיד לסימנים של איכות . אלה מתרחשים אפוא על Ɲ [ נוירונים ] שהוטענו למפרע ובעלי כמות גדולה מספיק . מסרי האיכות המחוזקים באופן הזה מחזקים את הטענות – W באמצעות האפשורים שלהם, והאני למד את מהלך הטענות תשומת הלב שלו בעקבות תנועת אסוציאציות זו, מסימני האיכות אל ה – W [ התפי...
אל הספר