זיגמונד פרויד 128 אינו חסר תובנה ביחס למצב העניינים הבולט . דימויים חזקים מדי קיימים גם באופן נורמלי . הם מעניקים ל"אני" את הייחודיות שלו . אנו לא מופתעים מהם אם אנו מכירים את התפתחותם הגנטית ( חינוך, התנסויות ) ואת המניעים שלהם . אנו 192 חזקים מדי שכאלה תוצאה של מניעים מורגלים לראות בדימויים 193 גדולים ומוצדקים יותר . הדימויים החזקים מדי ההיסטריים, לעומת זאת, בולטים לנו בשל מוזרותם . אלה דימויים אשר אצל אחרים הם נטולי השלכות, ואיננו מבינים דבר באשר לערכם . הם נראים לנו סתמיים שעלו לגדולה, שתלטנים, ולפיכך מגוחכים . אם כן, הכפייה ההיסטרית היא 1 ) בלתי מובנת 2 ) בלתי פתירה באמצעות עבודת החשיבה 3 ) בעלת מבנה שאינו תואם . ישנו כורח נוירוטי פשוט, שניתן להנגיד אותו עם הכורח ההיסטרי, לדוגמה : גבר נפל מכרכרה, נקלע למצב מסוכן ומאז לא יכול יותר לנסוע בכרכרה . כורח זה הוא 1 ) מתקבל על הדעת, 194 הולם, שכן האסוציאציה לסכנה שכן אנו מכירים את מקורו, 3 ) מצדיקה את החיבור בין נסיעה בכרכרה ופחד . אולם גם אותו לא ניתן לפתור באמצעות עבודה מחשבתית [ 2 ) לעיל ] . למאפיין אחרון זה לא ניתן לקרוא פתולוגי לגמרי...
אל הספר