היזכרות ושיפוט

זיגמונד פרויד 112 חופפת כלל את רישום – הזכירה Er הנחשקת ( + Er ) . אז מתעורר 149 אל W על מנת שאולי בכל זאת תימצא ממנה עניין להתוודע דרך אל + Er . יש להניח שלתכלית זו, W מוטענת ביתר גם מצד האני כפי שקרה בתרחיש הקודם רק לאחד ממרכיביה, Ɲc . אם W אינה חדשה לגמרי היא תזכיר ותעיר כעת ErW [ רישום – זכירה תפיסתי ] החופף לה חלקית לפחות . תהליך החשיבה הקודם 150 זה, אלאחוזר כעת על עצמו מההתחלה ביחס לרישום – זכירה 151 שניתנה קודםשבמידה מסוימת הוא חוזר על עצמו ללא המטרה 152 ככל שההטענות חופפות זו עםעל ידי דימוי ההשתוקקות המוטען . זו, אין הן מעניקות הזדמנות לפעולת חשיבה . לעומת זאת, החלקים הנבדלים "מעוררים עניין" ויכולים לספק הזדמנות לפעולת חשיבה בשני אופנים . או שהזרם מופנה אל ה – Er המעורָרות ופותח פעולת זכירה חסרת מטרה, אשר מונעת על ידי ההבדלים ולא על ידי קווי הדמיון, או שיישאר ברכיבים אשר זה עתה הופיעו, ובמקרה זה הוא מהווה פעולת שיפוט חסרת תכלית באותה מידה . נניח שהאובייקט ה – W דומה לסובייקט, קרי אדם אחר . במצב כזה, העניין התיאורטי בו מוסבר גם בכך שאובייקט שכזה היה אז גם אובייקט הסיפוק הראשון ש...  אל הספר