316 | לדובב שפתי שותקות לא אחת בקולן של כותבות שניכסו לעצמן את הקול הדומיננטי בקיבוץ . הקול הפרטי לעיתים גלוי ולעיתים נסתר כך שניתן להכירו רק בעזרת קריאה דקדקנית . אמנם הרבו לשבח את הקובץ ״חברות בקיבוץ״ על שהוא פותח צוהר לעולמן של החברות, אך מסתבר שהצוהר לא נפתח במלואו ורבים מהקוראים לא הצליחו להתבונן פנימה . גם היום יש הרואים בו שופר נאמן 2 לקולו של הקיבוץ שלא משקף נאמנה את חיי החברות . קולן של הנשים הללו הוא ״כקול העטלפים במעופם״ . על פי המסאית והסופרת עמליה כהנא-כרמון, קולה של יצירת האישה הוא כמו קול העטלפים שאינו נקלט באוזן האנושית . בני האדם מסוגלים לשמוע רק תדר צלילי אחד שהוא קולם של הגברים . כך גם הסבירה רבקה גורפיין את יכולתה לשמוע ולהבין את קולות הנשים בניגוד לגברים שנחשפו להם . כאשר העזו חברות קיבוצה ( עין שמר ) לשטוח בציבור את מכאוביהן היא ציינה : ״אני שמעתי זאת כי הוכשרתי לקליטת המילים האלה ע״י הרהורים רבים, שהקדימו את שמיעתן . למעני היה הנאמר רחוק מלהיות משהו סתמי, שנזרק 3 כלאחר יד״ . סיפורה של רחל ל . מנען ממחיש היטב שרק אוזן רגישה, קשובה ומודעת מסוגלת לשמוע את קול העטלפי...
אל הספר