זיכרונות מן הגולה

164 | לדובב שפתי שותקות אירופית ובתרבותה . שרה יצקר, חמדה גולדנברג וטובה שופמן סיפרו על החיים שם כדי ללמד שחייהן בארץ היו המשך לחיים שנטוו בבית ההורים ולא מנוגדים להם . הן בידלו עצמן מהסיפור המוכר של רוב החברים והחברות בגלל אורח החיים של המשפחות שהיו קשורות לטבע, לאדמה ולציונות . הן לא התנתקו כמו חבריהן מבית ההורים שהמהפכה הציונית, ככל מהפכה, תבעה בהם את שריפת הגשרים אל העבר . שרה יצקר מספרת שבעת הגעתה לארץ בשנת 1911 היא לא הופתעה כשאר העולים ממראות הנוף, ולא סבלה ממזג האוויר ומתנאי החיים שהיו כה שונים מאלה שהורגלו להם . היא גם לא חוותה זרות ובדידות שהטילו צל על הציפיות הלאומיות והאישיות . ״ [ החיים בארץ ] היו לי כעין המשך לחיי בחוץ-לארץ . יסורי-הסתגלות לא ידעתי״ . וכאשר מספרות החברות הללו על ענפי החקלאות שעבדו בהם הן מתארות כיצד זרעי חייהן בארץ נטמנו עוד בגולה . חמדה גולדנברג בספרה על עבודתה במכוורת מדגישה שהקשר לדבורים נוצר שם, וגם טובה שופמן קשרה בין 38 עבודתה כרפתנית בעין חרוד לילדותה בעיירה הכפרית . לעומת הסיפורים הללו שמשתמשים בתיאור החיים לפני העלייה ארצה כדי ללמד על החיים בארץ,...  אל הספר