העורכות כמנהיגות

פרק שלישי : העורכות | 137 עם החזון, הנבואה . המנהיג הוא עשיר רוח, הוא רואה לא רק את המעשה שהיום יש לעשותו, שאתמול לא עשו, הוא רואה בדמיונו העשיר את העתיד 79 למתרחש . המעשה שבא יבוא״ . בכתיבתן ובדבריהן הן הקפידו לתאר עצמן כפעילות ולעולם לא כמנהיגות, כנראה בגלל האתוס החברתי שהעלה על נס את השוויון בין החברים והדגיש אותו גם בשימוש הלשוני . לא היו מנהלים ולא היו מנהיגים, אלא פעילים . דוגמה לכך ניתן לראות בצניעות הגנדרנית ( מעושה ? ) שבה ליליה סיכמה את 80 דרכה : ״הייתי [ רק ] פעילה בענייני הציבור במשק, בקיבוץ המאוחד ובתנועה״ . פעילותן של ליליה ויוכבד מפריכה את התפיסה הסטריאוטיפית שתפקידי הנהגה מתאימים לגברים באשר הם סמכותיים וכוחניים . באותה תקופה נשים בחברה היישובית ולא רק בקיבוץ מיעטו להיכנס לפעילות ציבורית בגלל גורמים חברתיים-נורמטיביים וכלכליים שחיזקו את הגישה השמרנית . מספרן של הנשים בפעילות ציבורית ובתפקידי הנהגה היה קטן יחסית למספרן בחברה היישובית . הסוציאליזציה של הנשים ייעדה אותן לתפקידי תמיכה וטיפול . הן היו מחויבות לבית ולמשפחה והערכתן העצמית הייתה נמוכה בעטיה של ההבדלה המגדרית . ...  אל הספר