״חברות בקיבוץ״ קובץ שני

96 | לדובב שפתי שותקות פוזננסקי פנתה בבקשה שיאות להירתם שוב למשימה, אולם הוא סירב לקחת על עצמו את מלאכת העריכה . גם יוכבד לא הצטרפה לתוכניתה של ליליה . היא סברה שהעיתים השתנו, וזיכרונות של חברות, מעניינים ככל שיהיו, אינם מספקים עוד . ״הציבור נלאה לקרוא בהם״ כתבה לליליה . לכן אם יש מקום לספר של חברות הוא צריך להתמקד בכתיבה עיונית- רעיונית וזיכרונות העבר צריכים להיות רק תוספת לעיקר . לדעתה של יוכבד, ספר כזה אמור לעסוק בנושאים עכשוויים כמו מעמד החברות בקיבוץ וחינוך דור ההמשך, אך היא הייתה ספקנית לגבי יכולתן של החברות לכתוב כך . היא סברה שהן יתקשו להרים את המשא ולכתוב בז׳אנרים שאינם זיכרונות, מכתבים או יומנים . מכיוון שכך היא לא הייתה מוכנה להשקיע מאמצים כה רבים באיסוף חומר שבעיניה איננו נחוץ . מה עוד שהזמן שחלף מאז שעסקה בקובץ הראשון נתן את אותותיו . עתה היה לה קשה, פיסית, לנדוד ברחבי הארץ כדי ללקט חומר וגם להשקיע זמן 100 בהכשרתו לדפוס . בעקבות סירובה של יוכבד נתגלעה מחלוקת בין השתיים . ליליה כעסה על יוכבד והאשימה אותה שהיא נוטשת אותה יחידה במערכה . היא עצמה מעולם לא עייפה מלכבוש את יעדיה...  אל הספר