מבוא

2 | לדובב שפתי שותקות להכרת הקורות אותן מימיהן במזרח אירופה, דרך הקשר לתנועה הציונית, העלייה ארצה והחיים בקולקטיב מימי הראשית ועד לשנות הארבעים . איסוף דבריהן בספר עונה לאתגר של הכנסת הנשים ה״חבויות״ וה״שוליות״ אל תוך הסיפר ההיסטורי . תהליך זה החל בשנות השבעים של המאה העשרים בארצות המערב . המחקר על אודות הנשים היה משולב במחקר על אודות מיעוטים בחברה ועל חיי היום יום, שעד לאותם ימים כמעט שלא נחקרו . הגישות הפוסט-מודרניות ( בסוציולוגיה ובהיסטוריה ) , שמדגישות את אי השוויון של קבוצות חברתיות, השפיעו גם על התפתחות המחקר על אודות נשים . הדמות והקול של ה״אחרים״, שהודחקו בעבר לשוליים, הוצבו בקדמת המחקר כאשר נקודת מבטם של ה״מודחקים״ היא המוצא לבחינת 3 ההתרחשויות . מתחילת שנות התשעים החלה להיכתב גם ההיסטוריה הישראלית מהפרספקטיבה של נשים ולא רק של גברים . עיקר ערכה של הכתיבה הזו היא השלמת ידע חסר, הוספה של פינה נשכחת לכתיבה ההיסטורית . תודות לפורצי הדרך ולממשיכיהם ( חוקרים וחוקרות ) מקבל קולן של הנשים בחברה 4 גם למחקר על התנועה הקיבוצית, שהנו רב היישובית את המקום הראוי לו . ופורה, נוספו מחקרים הע...  אל הספר