תפיסה זו משולבת, כמובן, בהתנגדות לכל פתרון פוליטי של פשרה או הפסקת המלחמה, המוצגים לא רק כוויתור על הניצחון במלחמה צודקת והכרחית, אלא גם כהפרת הציווי התנ"כי למחות את זרע עמלק, כפגיעה בתהליך החזרה לחבלי הארץ המובטחת, וככניעה ללחץ הגויים, שלאורך כל ההיסטוריה רוצים ברעתנו . יתרה מזאת, ניצול המלחמה והרחבתה לזירות נוספות הם צו אמוני ומהלך הכרחי לאיחוד מחודש של העם . לפי הנרטיב האמוני, הפירוד והמחלוקות שהתגלו בקרב העם טרם המלחמה נמחקו כלא היו, ולכן יש לברך על עצם קיומה והימשכותה . רק כך יגבר האיחוד בקרב עם ישראל, רק כך הוא יתפכח מאשליית הפשרות . נרטיב מסוג זה צובר לגיטימציה בקרב ציבור ישראלי-יהודי רחב ומעניק למתקפה האמונית על הציונות החילונית רוח גבית חזקה . לקראת שיקום הנרטיב הציוני הקלאסי יש שיברכו על כך שהנרטיב הציוני הקלאסי ש"מיצה את עצמו" והולך ונכבש על ידי הגרסה הציונית-אמונית . אך רבים אחרים רואים זאת בחלחלה . חלקם החליטו או יחליטו "לרדת" פנימה או החוצה . אך אלה שיעדיפו תיקון על פני "ירידה", יצטרכו להעניק משמעות לפעולתם על ידי שינוי הנרטיב הציוני ושיקומו . התהליך ייקח זמן, משום שנרטיב...
אל הספר