אקטיביסטית בחל"ת ומרצה בשבתון, כולם מהחינוך העל-יסודי, שיתפו בלבטים, בתחושות כישלון והצלחה בהתמודדות החדשה, המדהימה . נדמה היה שזכינו לרגעי חסד של הפלת המחיצות האנושיות והחינוכיות שמערכת החינוך שלנו מקימה בין הציבורים ( "שבטים" ) של החברה הישראלית . בכיתתי ישבו סביב אותו שולחן תלמידי יסודי-תורני, בנות מהחינוך הממלכתי-דתי, תלמידים חילוניים שעלו מהקווקז ותלמידי חינוך מיוחד ורגיל . מצב שלא היה עולה על הדעת בכל הקשר אחר . בניסיון למצוא את המקשר בין כל התלמידים, התאמצנו ליצור למידה הנוגעת במה שדמיינו שהם זקוקים . בשיעור תורה, למשל, חיפשנו בספר "בראשית" את הדרך מתוהו ובוהו לאור . הבדלנו בין דברים שעושים לנו חושך ודברים שעושים לנו אור, ואת האחרונים תלינו על קירות החלל המתחזה לכיתה . קראנו יחד מכתבים מתלמידים יהודים בתפוצות וכתבנו להם - סיפרנו על מה שעברנו ועובר עלינו . תלמידי ה'‑ו' חתכו והגישו כל בוקר פירות לכל הכיתות, ובדרך ניסו, בעזרתו של מורה לתנ"ך, ללמוד אם שני רבעי תפוח שווים לארבע שמיניות ( מסתבר שלא . רק בספרים הדברים כה פשוטים ) . אבל "הפואמה הפדגוגית" שלנו לא הצליחה להתייצב . בני החי...
אל הספר