אותי "על חם" ? למרבה המזל אני כותבת בתיק הרפואי הרבה מידע, בעיקר כדי שאוכל להיזכר . מטופלים שואלים אותי, "איך את זוכרת שנסעתי לאיטליה ? ", ואני עונה : "רשמתי" . . . כן, אני באמת אוהבת את עבודתי . אבל האם זו הסיבה היחידה לכך שאני ממשיכה ? שאלות קשות מתגנבות . מה יקרה אם אפרוש . האם אוכל למלא את חיי בתוכן, למצוא משמעות, להרגיש בעלת ערך ? ואולי הכול יאבד לי ? אהיה משועממת, עצובה, בודדה . אדעך כמו נר שכבה לאיטו ומשאיר חשכה . איה איה יקרה, קראתי את מה שכתבת בהרבה הזדהות . הרי גם אני מתקרב לגיל 70 ומתחבט באותן התלבטויות . כך שאפילו נתתי את מכתבך לאשתי לקרוא, אני מקווה שזה בסדר מבחינתך . בניגוד אלייך, אני עדיין לא צמצמתי את היקף עבודתי . וכמוך, אני גם ממשיך ללמד . זו חוויה חזקה והנאה גדולה, להרגיש שהנושאים שאנחנו מעבירים לדורות הבאים הם בעלי ערך ונקלטים טוב . אני מרגיש שהשליטה שלנו באומנות ( mastering of the art ) היא חזקה בהוראה וגם ברפואה, ועם הזמן הפכה לחלק מהזהות שלנו . אני מודה שאני גם מפחד לאבד את הקשר עם המטופלים, את האהבה וההערכה שלהם . אני מלווה אותם כבר 40 שנה, חלקם הפכו לחברים . הם...
אל הספר