היא עברה לטיפולי מרופא אחר . שתי האחיות נכנסו לחדרי . על צג המחשב מולי התנוססה אבחנתה של עדי : "סכיזופרניה" . איך קיבלה אבחנה כזאת, חשבתי, וגם תהיתי בקול רם : "אני זוכר, עדי, שהיית מלווה את ליאורה לפגישות אצלי, מה קרה לך כעת ? " עדי שתקה, וליאורה ענתה במקומה : "היא לא יוצאת מהחדר, מסוגרת בבית, לא עובדת, היא פוחדת מאנשים" . שוב נזכרתי בקול רם איך עדי תמיד הגיעה אליי כמלווה של אחותה, כמה בריאה נראתה, וביקשתי שעדי תספר לי בעצמה מה קרה לה . אך ליאורה התעקשה בנחרצות : "אני אסביר לך, היא לא מתפקדת, היא חולה" . ביקשתי מליאורה לצאת מהחדר . שוב ביקשתי מעדי, "ספרי לי על עצמך, מה המחשבות שלך, מה מפריע לך ? " עדי סיפרה . "אני רואה סימנים שהשכנים במושב עוקבים אחרינו . לפעמים, כשאני לבד, אני שומעת קולות" . "האם את משתמשת בגראס כמו שאחותך הייתה משתמשת ? " "מדי פעם . זה עוזר לה וגם לי" . המלצתי על טיפול תרופתי אנטי פסיכוטי . ציינתי שש צורך באבחון פסיכולוגי כדי לברר את האבחנה . היא אמרה שתחשוב על כך . הייתי מוטרד . פניתי לעובדת הסוציאלית של המועצה שאליה השתייך המושב שלהן . היא אמרה שהמשפחה מורכבת, לא ה...
אל הספר