ושלח אותה למעקב במרפאה ראומטולוגית של בית החולים . היא הרגישה הקלה ניכרת, אך האכזבה לא איחרה לבוא - גם שם לא הייתה להם דרך לרפא את הכאבים . יש להודות שהרופאים שטיפלו בה היו כנראה מתוסכלים גם הם . מה לא ניסו ? טיפלו בה בסטרואידים, בתרופות נגד מלריה, במלחי זהב, בתרופות נגד סרטן, בזריקות ביולוגיות נגד דלקת פרקים . שום דבר לא הועיל, הכאב הכרוני בכל הגוף היה חזק ממנה ומהאבחנות השונות . במקביל, הופנתה מרים למרפאת כאב ושם טופלה באינספור סוגי כדורים נגד כאבים, זריקות סטרואידים בעמוד השדרה, מדבקות אופיאטים, תרופות נגד אפילפסיה, תרופות נגד דיכאון . גם שם, שום דבר לא הקל עליה . . . היא שמרה בסוד את התמכרותה לאופטלגין ולאקמול, שמהם לקחה לעיתים שישה כדורים ביום . בייאושה פנתה למתקשרת שהזמינה רוחות של המתים לעזור לה, פנתה לטיפול עם חוצנים בתקווה שיצורים מהחלל החיצון ייכנסו לגופה וירפאו אותה . פנתה גם לטיפול בהתכווצויות הפה ופי הטבעת, שיטת פאולה, אלכסנדר, פלדנקרייז, מקרוביוטיקה, שתיית מיצי ירקות, מיצי פירות, גזר, רק בשר . כל זאת תוך כדי ביקורי רופאים במרפאות השונות של בית החולים, רופא לכל מערכת : קרד...
אל הספר