ועל COVID‑19 עצמו . איך נלקחה ממני ודאות הקיום שחייתי בו, נמנע ממני לעשות דברים שתמיד עשיתי ? לבקר חברים, להשתתף בפעילויות תרבותיות, לטוס לחו"ל - בקצרה, הנגיף לקח ממני את החופש ! אני יוצר קשר עם חברים ממדינות אחרות כדי לשמוע איך מתמודדים אצלם עם הפנדמיה, לספר איך אצלנו . אני יודע שחשוב לשתף כדי להפחית לחץ, אני מתרגש לדעת שהם מרגישים כמוני . ועם זאת, פתאום אני מבין שאני משתף יותר מדי בתחושותיי הקשות ומבין שהשיתוף הזה לא שומר עליי, להיפך : הוא פוגע בשקט הנפשי שלי ולעיתים אף מחמיר את פחדיי . אני מתחיל לשאול את עצמי לגבי טיפולה של המדינה במשבר הבריאותי הזה . כל חיי האמנתי בחיסונים, אבל פתאום אני מקשה ותוהה : אולי אנחנו שפני ניסיון של הממסד ושל חברות התרופות ? איך ייתכן שאנשים בריאים שחוסנו חלו פתאום ? האם ההכרזה החגיגית של ראש הממשלה כי החיסונים יובילו לסוף הפנדמיה אינה אלא מניפולציה פוליטית ? דרך לשמור על כסאו ? האם ההכרזה של חברת התרופות על המצאת החיסון אינה אלא אמצעי שיווקי להרוויח יותר כסף ? הלא יש קו דק מאוד בין החלטות הממשלה לשמור על בריאות הציבור לבין הצורך לכבד זכויות אדם על ידי מס...
אל הספר