לחיות יותר | 293 מסוגלים לכך . בשלב כלשהו במהלך חייהם, הם נפצעו בדרך זו או אחרת ופשוט אף פעם לא מצליחים לעלות בחזרה על הסוס . אז הם ממשיכים לדעוך . זה בלי ספק היה נכון לגבי סופי, אמהּשל חברתי בקי, אך בקלות יכולתי גם אני לצעוד בשביל הזה . בשנות ה- 20 לחיי, כשהייתי סטודנט לרפואה ועדיין התאמנתי בעצימות גבוהה, הרמתי משקולות כמעט בכל יום, חוויתי פציעת גב מסתורית שהצריכה שני ניתוחים נפרדים ( שאחד מהם לא עלה יפה ) , ותקופת החלמה ארוכה וקשה מאוד בעקבותיהם . במשך חודשים אחדים, כמעט שלא יכולתי לתפקד וחייתי על כמויות גדולות של משככי כאבים . לא יכולתי אפילו לצחצח שיניים בלי לסבול מכאב גב מייסר, ופשוט העברתי את רוב היום בשכיבה על הרצפה . מצבי היה גרוע כל כך, שאמי נאלצה לטוס לפאלו אלטו ולטפל בי . העניין הוא, שאנשים חושבים שזה נורא כשאדם בשנות ה- 20 לחייו צריך לעבור את זה ( וזה אכן כך ) , אבל הם כמעט מצפים לזה אצל אדם בגילה של סופי . סופי ואני איננו מיוחדים כל כך : פציעה מהסוג הזה וכאב כרוני מהסוג הזה נפוצים בצורה שקשה להפנים . לפי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, יותר מ- 27 אחוז מהאמריקנים מעל גיל 45 מדוו...
אל הספר