18 | פיטר עטייה עם ביל גיפורד בתוך שניות הציפו רופאים ואחיות את מיטתה במיון והחלו להריץ עליה "נוהל החייאה", להשחיל צינור נשימה בנתיב האוויר שלה ולהזריק לה תרופות רבות עוצמה בניסיון של הרגע האחרון להחיות אותה . במקביל החל אחד המתמחים לעשות עיסוי חזה בעודה שרועה במנח גוף מוּטה . מדי שתי דקות היו כולם נסוגים לאחור והרופא התורן היה מצמיד לחזהּ אלקטרודות של מפעֵם ( דפיברילטור ) וגופה היה מתעוות בעקבות הזרם החשמלי האדיר . הכוריאוגרפיה היתה מדויקת להפליא ; כולם הכירו את התרגולת . התכווצתי בפינה וניסיתי לא להפריע, אבל המתמחה שעשה את ההחייאה צד את עיני ואמר, "היי, אתה יכול לבוא הנה להחליף אותי ? פשוט תמשיך לפמפם באותו הכוח והקצב שאני מפמפם עכשיו, טוב ? " אז לראשונה בחיי, התחלתי לעשות עיסויים באדם ולא בבובה . אבל שום דבר לא עזר . היא מתה, שם על המיטה, בשעה שאני ממשיך להכות בחזהּ . דקות ספורות בלבד קודם לכן, שאלתי אותה על משפחתה . אחות משכה את הסדין לכסות את פניה וכולם התפזרו באותה המהירות שבה הגיעו . היה זה אירוע שגרתי עבור שאר הנוכחים בחדר, אבל אני הייתי מבועת . מה לעזאזל קרה הרגע ? בהמשך, אני ...
אל הספר