86 | טלי שרוט וקאס ר' סאנסטיין פונה למוט . הטכניקה הזאת, המכונה "קפיצת פוסברי", נקראת על שם האיש שהמציא אותה, דיק פוסברי . אבל בשנות השישים המוקדמות של המאה הקודמת, כאשר פוסברי עדיין היה תלמיד תיכון, כל הספורטאים 2 כך עשו את זה תמיד, ואף אחד לא חשב לעשות קפצו כשפניהם קדימה . את זה אחרת . עד שבא פוסברי . אנשים צחקו עליו . הם חשבו שקפיצת פוסברי היא אבסורד . הם חשבו שהוא עלול לשבור את הצוואר . "אני לא חושב שהרבה אנשים התייחסו 3 אף אחד לא קפץ בצורה אליו ברצינות," אמר פרנק טייבז, חברו לקבוצה . כזאת . אבל פוסברי הוא זה שצחק אחרון . באולימפיאדה של 1968 הוא זכה במדליית הזהב בקפיצה לגובה . כפי שאמר על כך אחד מחבריו בקולג', "כולם דיברו על מהפכה, אבל היתה מנטליות עדר, של אנשים שחיקו אחד את השני ; מישהו גידל שיער ארוך, אז כולם עשו את זה . אך לו היה משהו באמת שונה . דיק פוסברי היה המהפכן האמיתי היחיד שפגשתי . " כשאנחנו רואים אנשים עושים את אותו הדבר, שוב ושוב, אנחנו מפסיקים לשים לב למעשיהם . המוח מפסיק להגיב . אפשר לומר שזאת התרגלות . אנחנו מצפים שאנשים ישבו מלפנים כשהם נוהגים ומאחור כאשר הם לא נוה...
אל הספר