מושלמים כמו שאנחנו 11 ענני בושה מתחשרים מעל ראשה של נואמת להשכיר לפני לא הרבה זמן הזמינו אותי מנהלת של בית ספר יסודי גדול ונשיאת ועד המורים וההורים של בית הספר לדבר בפני קבוצת הורים על היחסים בין איתנות לגבולות . הייתי אז בעיצומו של תהליך איסוף הנתונים על הורות בלב שלם ועל בתי ספר, כך שקפצתי על ההזדמנות . לא היה לי שמץ של מושג לְמה אני נכנסת . בשנייה שנכנסתי אל אולם בית הספר, קיבלתי תחושה משונה מאוד מן ההורים שבקהל . הם נראו כמעט זועמים . שאלתי את המנהלת מה העניין, אבל היא רק משכה בכתפיים והלכה . גם למנהלת הוועד לא היה הרבה מה לומר בנושא . ייחסתי את העניין לעצבַּי המתוחים וניסיתי להוציא את זה מהראש . ישבתי בשורה הראשונה, והמנהלת הציגה אותי בפני הנוכחים . זו תמיד חוויה משונה מבחינתי, להקשיב למישהו מונה את ההישגים שלי בזמן שאני עושה כמיטב יכולתי להסתיר את העובדה שאני רוצה להקיא ומתאמצת לא לברוח . ועם כל זאת, הפעם הזאת היתה מעל ומעבר לכל מה שהתנסיתי בו קודם לכן . המנהלת אמרה דברים, כמו "אולי לא תאהבו את מה שתשמעו הערב, אבל למען ילדינו אנחנו חייבים להקשיב . ד"ר בראון נמצאת כאן כדי לחולל מה...
אל הספר