החוט המשולש 120 החוץ-פרלמנטרי, בעצם הובלתה את תהליך ההתיישבות ביהודה ושומרון, מול התנגדות כל הקהילה הבין-לאומית וכמחצית מהציבור הישראלי . אבל גם במישור הפוליטי ממסדי היא לא קופחה : מנחם בגין, בעצמו איש בעל נטייה מסורתית חזקה, העניק לה בחפץ לב את * שמעולם קודם לכן לא העזה לחלום עליו, ומאז מיעטה תיק החינוך, מאוד להיפרד ממנו . זבולון המר, מנהיג הדור הצעיר ב"מפד"ל", היה הזוכה המאושר . חברו להנהגת ה"צעירים", ד"ר יהודה בן-מאיר, זכה לתפקיד סגן שר החוץ, אף זה תפקיד מדיני משמעותי שאיש הציונות הדתית מעולם לא זכה בו . יותר ויותר חובשי כיפות סרוגות ונשים כסויות ראש מילאו אפוא את מסדרונות השלטון החדשים . שנות הפריחה האלה לא היו נקיות ממשברים . תחילה היה זה הסכם השלום עם מצרים, שנחתם כבר בקדנציה הראשונה של ה"ליכוד" . ההסכם הזה כלל נסיגה מחצי האי סיני ופירוק ההתיישבות הישראלית שנבנתה באזור מאז מלחמת ששת הימים . ההסכם יצר מתח פנימי הן ב"ליכוד" והן ב"מפד"ל" — בין מי שהיו מוכנים ללכת אחרי בגין בכל צעד שיעשה, ובוודאי להסכם שלום היסטורי ראשון עם מדינה ערבית, ובין מי שדבקו בעקרונות "ארץ ישראל השלמה", שאפיי...
אל הספר