באתי ונשארתי : סביבת העבודה המוסדית כרכיב חוסן 109 דוחף קצת מאחורה, מתוך אמונה אדירה שמה שאנחנו עושים הוא הנכון, המדויק . בדומה לתיאורה של גליה בשיחותיי עם נשות הטיפול צוינה לא אחת תחושת השייכות והבנית חוויות משותפות עם מטפלות אחרות כגורם מכריע להישארות במסגרות העבודה המוסדית . הדרך המשותפת אינה נבנית רק מחוויות הנבנות מאידאולוגיה דומה אלא גם מחוויות היום-יום המלוות את המטפלים התפקודים . איה, קלינאית תקשורת ותיקה, שיתפה אותי בחוויותיה מחיי היום-יום במוסד שיקומי שעבדה בו בתחילת דרכה . היא ראתה בחוויות האלה גורם חשוב לתחושת השייכות : כל חברות הצוות הפרה-רפואי היו עושות הפסקה ביחד בשעה עשר . היינו מביאות מהמטבח, לחם פרוס, גבינה לבנה, ולפעמים טחינה וירקות טחונים — כי נותנים לילדים אוכל טחון, ירקות טחונים מגעילים במיוחד . ביום הראשון ראיתי שכל הבנות מתיישבות, לוקחות פרוסת לחם, מורחות גבינה לבנה ועליה שכבה עבה של ירקות טחונים ואוכלות . בפעם הראשונה רציתי להקיא . שאלתי אותן איך הן אוכלות את זה, והן אמרו לי : "אל תדאגי, עוד שבוע שבועיים גם את תאכלי את זה . " כמו גדולה אכלתי את זה, וזה היה טעים...
אל הספר