106 פרק תשעה-עשר השתוקקותו של האדם לחרוג מהוויית הזמן הנוכחית של חייו נבדלת, באופן מהותי, מן החתירה להמשכיותו של העצמי לאחר המוות : ההשתוקקות להמשכיות העצמי מכוונת לבוא אל סיפוקה באמצעות השגתן של תוצאות שתישארנה לאחר מותו של האדם — הולדת צאצאים או הותרה אחריו של נכסי רוח וחומר שיצר ; לעומתה, ההשתוקקות לחרוג מהוויית הזמן העכשווית אינה מכוונת להותרת זכר כלשהו ממנו לאחר מותו . קו הגבול שנמתח בין שני המניעים הללו מתעמעם לפעמים ( שכן — כפי שהוצג בפסקה הקודמת — הם נוחים מאוד להתיישב זה עם זה ) , אך יש לזכור הבדל זה שקיים ביניהם . אנשים שנוהגים לקנות לעצמם ולמשפחתם חלקת קבר או יוצרים מונומנטים לדורות הבאים עבור עצמם או עבור יקיריהם ( כמו למשל : העמדת פסל בדמותם, קביעת שלטי הוקרה בחזיתו של בניין או הקמת קרן סיוע על שם בן משפחה ) , אנשים שדואגים שיוכנסו לקבריהם חפצים שיעמדו לרשותם ביום המיוחל של תחיית המתים, קדמונים שדאגו מבעוד יום לחניטת גופותיהם, אנשים שמבקשים להקפיא את גופותיהם עד היווצרותה של טכנולוגיה שלפי תקוותם תשיב אותם לחיים — כל אלה פועלים מכוחו של יצר ההמשכיות של העצמי . ביקור בקבריה...
אל הספר