52 פרק שמיני בהבדלים בין אנשים, ומן הסתם גם במצבי רוחם . השיפוט באשר ליפה הוא אפוא סובייקטיבי במידה רבה, כלומר טמון ב"עיני המתבונן" ולא, בהכרח או רק, בתכונותיו של הדבר שנשפט . למול זה : ההסכמה על קיומם של אי אלו מרכיבי יופי כמו לדוגמה : אלו שאנו מייחסים 2 לפניהם או לגופם של איש או אישה מסוימים, לתופעת "זוהר הקוטב" או לזיקוקי דינור היא, במקרים רבים, נרחבת כל כך, מתמידה לאורך שנים ורווחת בתרבויות נבדלות מאוד זו מזו, עד כי קשה ביותר שלא לסבור כי חלק מקני המידה ליופי הם מולדים . דוגמה מובהקת שתומכת בהשקפה זו היא "יחס הזהב" . "יחס הזהב" הוא פרופורציה נעימה לעיניהם של רבים ( "תופעה צופנת-עונג" ) , שנוצרת כאשר צלעו הארוכה של מלבן ארוכה פי בערך 6 . 1 מצלעו הקצרה . יחס מתמטי זה הוכר כאבן בוחן ליופי כבר ביוון העתיקה, ובתקופת הרנסנס האירופי אף זכה בכינוי "הפרופורציה האלוהית" . "יחס הזהב" משמש עד היום בסיס ואמת מידה רחבי הסכמה ליצירתה של חוויית יופי בתחומים שונים, כמו למשל אומנות פלסטית ואדריכלות . * הנה דוגמאות לתופעות צופנות-עונג, שמשמשות את ההשתוקקות אל היפה, אשר המכריע בהם, לפי שיפוטי, הוא המר...
אל הספר