69 מכה בראש הזבובים נמצאים על הוואן הלבן . נוסעים לפסטיבל ערד . הנסיעה להופעות מזכירה טיול שנתי, וגם עבודה חשובה או סודית או מיוחדת . להיכנס לוואן הגדול זה דבר שמלווה תמיד באיזו תחושה של הדרת כבוד . בדיזנגוף פינת בן-גוריון אני יורד, הולך לקנות סודה וסיגריות, וכשאני חוזר אני שוכח שהתקרה של הוואן נמוכה וחוטף בראש חזק . כולם שואלים אם אני בסדר, אני אומר כן, ומתיישב כמו שפן ממוכן שהוציאו לו את הבטרייה . נוסעים . בזבובים היו שתי מערכות תופים ושני מתופפים – יובל שפריר ואורי תכלת . פיטר רוט ניגן בס, מאור כהן ואני – גיטרות ושירה, ועוד גיטריסט ( בהתחלה אורן קפלן, שדי מהר נסע לארצות הברית, ואחריו עמית לירון, שגם הוא נסע לארצות הברית, ואחר כך ג׳נגו – עמיר רוסיאנו ) . אתנו היו גם מנהלת הצגה – יפית, וסאונדמן – עמי שלֵו . הוואן היה מלא חברים, כך שהלם המכה בראש נספג די מהר בצחוקים ובדיבורים, בנשנושים ובעישונים . כן, בסוף שנות התשעים עוד עישנו באוטו, בחדר האמנים, ובעצם איפה לא . למחרת סאונד צ׳ק בשמש והמון מפיקות ומפיקים על הדשא . פסטיבל ערד, חגיגי, שב"ק ס׳ ואנחנו על הבמה הגדולה, עמי שלֵו עם כובע ומשקפ...
אל הספר