רוחות רפאים, חורים שחורים ומקומות ריקים

226 פרק חמישי כבמרבית ספריה הקודמים, מהופעת הכוח האחר ואילך, הנדל מלווה את הספר גם דרך עיצובה של דמות המספרת בגוף ראשון כבת דמותה הביוגרפית . סיפורי הקובץ מזכירים את המחצבה שהייתה סמוכה לבית המשפחה בנשר ; את עיסוקה של המספרת בכתיבה : "אני מנסה לכתוב, וזו כמעט 1 את נכדיה של הנדל, עבודת-פרך", היא מתוודה בסיפור "הרקדן" ( 60 ) ; המוזכרים בשמותיהם האמיתיים, ואת בעלה, "סבא צבי" ; את סביבתה של הנדל, שגרה ברחוב דובנוב ושדירתה השקיפה על הגן שבו מתרחשים מרבית הסיפורים ; וכן את הסיפורים ואת הדמויות מספריה הקודמים . רשימות הביקורת שליוו את הופעת הקובץ עמדו גם הן על הממד האוטוביוגרפי שלו ( גלסנר 2007 ; מיטל 2007 ; שחורי 2007 ) . לצד זאת, גם בטקסט זה הנדל שומרת על המרחק בין "מציאות" ל"בדיון" . הסיפור האחרון בספר, "אגדת הכינור האבוד", הוא דוגמה יפה לכך . מצד אחד, הוא מבוסס על זיכרונות ילדותה, ובקטע קצר בעיזבונה המתייחס לסיפור זה, עמדה הנדל במפורש על תשתיתו הביוגרפית כשכתבה כי הסיפור כולל "דמיונות שלי כילדה מה קרה עם הכינור והתגובות של אמי" ( ארכיון הנדל, 10 - 9 : ,37 2 ) . מצד אחר, דמות האם בסיפור, ה...  אל הספר